רייטן נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

התובע בוטח על ידי הנתבעת במספר פוליסות, בין היתר בפוליסת ביטוח חיים שמספרה 702479304 (להלן: "הפוליסה"). לשיטת התובע בעת פדיון הפוליסה שולם לו ערך פדיון נמוך מהסכום לו היה זכאי – סך של 115,640 ₪ במקום סך של 402,967 ש"ח.
בתחילה הוגשה התביעה בהליך של סדר דין מקוצר מתוקף העילה החוזית. כתב התביעה תוקן על-פי החלטתי מיום 1.5.11 באופן שנוספה בו גם עילה חלופית נזיקית בטענה להיצג רשלני מצד הנתבעת בהודעה שנמסרה לתובע על ידי הנתבעת על גובה הפוליסה שנצבר לכאורה לזכותו.

התובע הגיש תצהיר ונחקר על תצהירו. במסגרת הליך ההוכחות משכה הנתבעת תצהיר שהוגש על ידי רכזת שירות מטעמה.

אין למעשה מחלוקת בין הצדדים כי מדובר בפוליסה אשר המשיכה פוליסה קודמת שהיתה לתובע בין השנים 88'-95' שמספרה 2442580 (להלן: "הפוליסה הראשונה"). פוליסה זו הוצאה לתובע במסגרת עבודתו בחברת הביטוח מנולייף שהיתה חברה-בת של הנתבעת. בשנת 95' עם הפסקת עבודתו של התובע בחברת הביטוח מנולייף והתחלת עבודתו בחברת הביטוח אליהו, הוצאה הפוליסה נשוא התביעה (פרוטוקול מיום 2.12.12, עמ' שורות 10-14, 24-25), אשר סולקה בשנת 2003.

טענות הצדדים

לטענת התובע, בסוף שנת 2006 סמוך למועד בו היה אמור להגיע לגיל הפרישה, ביקש מהנתבעת לקבל פירוט עדכני וסופי של פוליסות הביטוח שיש לו אצלה ואשר יהיה זכאי לפדותן או לקבל בגינן גמלה. ביום 20.6.06 נשלחה אליו מכתב הנתבעת בו ריכוז מידע אודות הפוליסות על שמו (תקופות הפוליסה, סכומי הגמלה החודשית וערך הפדיון המשוער בתום תקופת הביטוח). בעניין הפוליסה נשוא התביעה צויין כי ערך הפדיון של הפוליסה הינו 402,967 ₪ [נספח ב' לתצהירו, להלן: "מכתב 2006"]. מכתב זה התווסף ותאם דיווחים קודמים שנמסרו לו על ידי הנתבעת, ובפרט אישור שהומצא לו בעת סילוק הפוליסה בשנת 2003 לפיה עמד גובה הגמלה החודשית שתשולם לתובע על סך 720.6 ₪ [נספח א' לתצהירו, להלן: "האישור"] וכן דיווחים שנתיים נוספים מטעם הנתבעת, כך למשל בדיווח משנת משנת 2005 [נספח ג' לתצהירו].

לאור הנתונים שנמסרו לו על ידי הנתבעת ולאחר שהתייעץ עם רו"ח והתרשם שעתידו הכלכלי מובטח, החליט לצמצם את פעילותו הכלכלית ולפרוש לגמלאות בתחילת שנת 2009. לאור הסתמכות זו, תמך בבני משפחתו בסכומים גבוהים ובפרט בבנו גלעד והרבה בנסיעות לחו"ל וחופשות בארץ [העתקי המחאות ודפי פירוט צורפו כנספחים ה-ו לתצהירו]. משהתחוור לו במרץ 2009 כי הנתבעת מסרבת לשלם לו את הסכום הנקוב בפוליסה, עסקיו כבר חוסלו ולא יכול היה להשיב את עסקו לפעילות והיקף הרווחים הקודמים וחלה ירידה בהכנסותיו. לשיטתו יש לחייב את הנתבעת בתשלום ההפרש מסכום הקרן הן מתוקף העילה החוזית שכן הוא זכאי לקבל סכום זה, ולחילופין מתוקף העילה הנזיקית שכן גם אם תתקבל טענת הנתבעת שמדובר סכום שגוי, הרי שהסתמך על מצגה הרשלני של הנתבעת ועקב כך נגרמו לו נזקים.

מנגד טוענת הנתבעת כי סכום הקרן הנטען הוא סכום שגוי, ועל כן יש לדחות את התביעה בעילה החוזית שכן התובע לא היה זכאי מלכתחילה לתשלום סכום זה. הסכום ששולם לו הינו הסכום הנכון והמדויק שהיה צריך להשתלם לידיו. לחיזוק טענתה צורפה חוות דעת אקטואר [סעיף 2 לתצהירה]. עוד טוענת הנתבעת כי יש לדחות את טענת התובע בנוגע לקשר הסיבתי בין הדיווח השגוי לשינוי לרעה לכאורה במצבו. התובע, בפרט עקב עיסוקו רב השנים ומעמדו בתחום הביטוח, ידע על הטעות או היה צריך לדעת עליה במיוחד לאור היקפה. זאת לנוכח היות הטעות לשיטתה "בולטת לעין" והיות גובה הסכום שנצבר לכאורה לזכות התובע, בלתי סביר. טענת ההסתמכות של התובע נטענת בחוסר תום לב.

ומתוך ניסיון לעשיית עושר ולא במשפט. לגופו של עניין טוענת הנתבעת כי התובע לא

הוכיח שצמצם את פעילותו העסקית או שהרבה בהוצאות (בין אם בתמיכה בבני

משפחתו ובין אם בהוצאות לחופשות) בהסתמך על דיווח הנתבעת. משכך לא הוכיח התובע

כי נגרם לו נזק ועל כן אף אין לחייב את הנתבע מתוקף העילה הנזיקית של מצג שווא רשלני

(סעיפים 6-9 לסיכומיה )

דיון

העילה החוזית

6. התובע מבקש לשכנע כאמור, כי לא הוכח כי האמור בהצהרות הנתבעת באישור ובנ/3 אינם תואמים את התחייבויות הנתבעת כלפי התובע. הנתבעת לא הוכיחה מהי הטעות הנטענת בסכום הגמלה ובאיזה שלב התרחשה (סעיף 18 לסיכומיה).

7. הנתבעת צירפה כאמור חוות דעת של האקטואר אליאור ויסברג (להלן: "האקטואר"). בחוות דעתו הסביר האקטואר כי מדובר בפוליסת גמלה א' לפיה תשולם פרמיה חודשית בסך של 181 ₪ שהיתה אמורה להיות משולמת 14 שנים, בין השנים 1995-2009 כאשר סכום הקצבה החודשי עמד על סך של 276.3 ש"ח. הדיווחים השנתי לשנים 2001-2002 היו נכונים ועולה מהם כי ערכי הפדיון הצפויים (בהנחה שהפרמיות היו משולמות עד תום תקופת הפוליסה) היו עומדים על 61,054 ו- 77,347 ₪ בהתאמה בתום שנים אלה.

טעות הנתבעת באה לידי ביטוי לראשונה באישור משנת 2003 בעת סילוק הפוליסה, בו צויין כי סכום הקצבה המסולק יעמוד על סך של 720.6 ₪ - סכום הגבוה פי 2.6 מסכום הקצבה הנכון.

האקטואר הבהיר בנוסף כי סכום הפדיון השגוי שצויין במכתב 2006 (402,967 ₪) היה מתקבל לו היתה משולמת פרמיה בגבוה פי 4.2 מהפרמיה ששולמה בפועל, לחילופין מדובר בתשואה ריאלית שאינה סבירה. ערך הפדיון הנכון של הפוליסה עמד במועד ההודעה (דצמבר 2006), לאחר ששולמה פרמיה במשך שמונה שנים, הינו 81,726 ₪ בלבד.